שולחים לזכרם

דר. זכריה הבר ז"ל מאוד אהב את הממתק "מייק אנד אייק", והוא נהג להביא אותו למילואים כדי לחלוק אותו עם הצוות שלו בטנק. זכריה היה תלמיד חכם, חוקר חיטה מבריק, ומעל הכול – אבא,בעל, בן, אח, בן דוד וחבר אהוב על רבים.הוא היה אדם מלא אהבה לזולת, שקיבל כל אדם בחיוך ושאל לשלומו, מתוך רצון אמיתי להקשיב. הוא היה שקדן גדול בלימוד תורה ובמחקר, אך גם ידע ליהנות מרגעים פשוטים של צחוק ושמחה. הוא אהב לצפות בתוכניות קומדיה ורפואה, ולעשות צחוקים עם הילדים. הוא נפל על הגנת המולדת בעזה ב16.01.2024- במלחמת ”חרבות ברזל“. אנחנו מקווים שתהנו מהממתק כמו שזכריה היה נהנה ממנו עם חבריו. פורים שמח ומשמעותי!

דן היה הנגביסט חוד בצוות שלנו ביחידת אגוז. הוא היה האדם הכי טוב שהכרתי. תמיד חייך, תמיד עזר לאחרים, הוא היה כולו טוב ואור. הוא נפל בעזה בתאריך 12/01/2024.

לוחם מגלן, יצא מבית שאן ב7.10 ונלחם בנחל עוז וכפר עזה. אהב לשמוח ,מעורב חברתית. נפל בדרכו לארוסתו חודשיים לפני חתונתו

אליאב שלנו, האיש של טל, האבא של מעין, נוגה, עומר ושחר, הבן של פסקל ומרדכי. איש של שלום, נתינה, אהבת אדם והארץ. סגן מפקד פלוגה בגדוד 8207, חטיבת אלון (228) נפל בקרב בדרום לבנון ביום כ”ד בתשרי תשפ”ה (26.10.2024). אליאב היה דמות מופת של שילוב נדיר בין ערכים, אהבה ונתינה. איש משפחה מסור ובעל מדהים. כחבר אמיתי, הוא תמיד היה שם – להקשיב, לחזק ולחבק, את הכל עשה עם חיוך ענק ששבה כל לב. הייתה בו שמחת חיים מדבקת שגרמה לכל מי שפגש בו להרגיש מיוחד. אליאב היה איש של שלום, שחיפש תמיד את הדרך לחבר בין אנשים וליצור אחדות סביבו. הוא שילב באומץ ובגאווה תורה וצבא, ושירת את המדינה מתוך אמונה עמוקה בעם ובארץ. איש של נתינה חסרת גבולות. אליאב וטל היו זוג במשפחתון 6 שנים, לילדים שהיו זקוקים לבית יציב, חם ואוהב. אליאב היה דמות משמעותית מאוד עבור הנערים, הוא שימש להם כאב לכל דבר, והיה חלק בלתי נפרד מחייהם עד יום מותו, וגם אחרי. אליאב תרם כליה לילדה בת 12 שלא הכיר. הוא השאיר אחריו חלקים ממנו אצל כל מי שפגש בו, הן פיזית והן סימבולית, מעצם היותו מי שהוא. זכרו יישאר חקוק בליבנו תמיד, כדמות של אור, כסמל לאחדות, אהבה וגבורה.

אליהו מאיר אוחנה, אלי! אלי נולד בירושלים אך גדל והתחנך בחיפה. את שנות לימודיו העביר בישיבה התיכונית ‘יבנה’, ולאחר מכן העמיק את לימודיו בישיבת כוכב יעקב. כאדם של נתינה, אחריות ואהבת הארץ, בחר אלי בשירות קרבי והתגייס למסייעת שיריון. לאחר שחרורו פנה ללימודי הנדסאי חשמל באוניברסיטת אריאל, בהם שילב את כישוריו המעשיים ואהבתו למקצוע. את אהבת חייו, רוויה, פגש אלי והקים עמה בית חם בעפולה. יחד הביאו לעולם את טוהר, בתם הבכורה. כאשר פרצה המלחמה, היה אלי מהראשונים להתייצב. במהלך הקרבות, בעודו נלחם, נולד בנו השני, יוסף אברהם. אלי הספיק להגיע ללידה ולזכות להכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו – רגע של חסד בתוך הסערה. בי”א בטבת תשפ”ד (23 בדצמבר 2023), במהלך פעילות מבצעית במרכז רצועת עזה, נפל אלי בקרב, כשהוא מגן בגופו על חבריו ועל עמו. אלי – אור של שמחה, נתינה ולב ענק החיוך של אלי נצרב בזיכרונם של כל מי שהכירו. הוא היה אדם של עשייה, עם ידי זהב ולב רחב עוד יותר. הוא אהב לעבוד עם הידיים, לתקן, לשפץ, ולתת מעצמו לאחרים. אין ספור פעמים נרתם לעזור לבתי כנסת, עסקים בתחילת דרכם, משפחות שנזקקו – תמיד בחיוך, תמיד בלב פתוח וללא תמורה. המורשת של אלי היא אהבת החיים, רוח ההתנדבות והאמונה הטהורה שבליבו

אביב גלבוע הי"ד נהרג בקרב בעזה בכ״ז בתשרי תשפ״ה (29.10.24) בן 21 בנופלו. אביב גדל בנווה צוף , למד בשנות התיכון ברגבים בגולן -ישיבה חקלאית המשלבת לימודים ועבודה. לאחר מכן, למד בישיבה ביפו . שירת ביחידה הרב מימדית כקלע חוד ונווט ושם היווה דוגמא למצויינות , נחישות , דבקות במשימה ומקצועיות . היה איש מעשה , מלא צניעות וענווה. אביב אהב את ארץ ישראל , עבד בה וטייל בשביליה . היה מחובר לעבודת האדמה מתוך לימוד תורה. יחד איתו נהרגו יהונתן(ג'וני) קרן, ניסים מיטל ונאור חיימוב חבריו לצוות 10. נמשיך את דרכו

אורי ניסנוביץ', נולד בכא' כסליו תשס"ג ונהרג ביד' חשוון תשפ"ה. אורי נולד וגדל באילת, אח שישי מבין 7 אחים ואחיות. לאחר מכן עברה משפחתו לירושלים. בישיבה תיכונית למד בישיבת מצפה רמון, ולאחר מכן בישיבת ''אבינועם'' בתפוח-אביתר. לפני כשנה התגייס אורי לגדוד 13 בגולני, הוא היה אדם פשוט, אוהב את אדמה, את ארץ ישראל ואת התורה. אורי התעקש להתגייס ולהיות לוחם למרות פציעה ברגל שדחתה לו את הגיוס, ולאחר מכן פציעה תוך כדי ההכשרה. בקרב בו נהרג אורי, יצאו הוא וחבריו לטהר מבנה בלבנון. אורי היה הראשון בכוח ונהרג מירי מחבל. במותו הציל את חבריו והוא היה ההרוג היחיד באותה תקרית. הוא נהרג חודש לפני יום הולדתו ה-22. אורי היה עסוק בעבודה מתמדת על מידותיו, גם תוך כדי לחימה, ביומנים שכתב בלבנון היה עסוק בהצבת מטרות לעצמו וחשיבה איך להשתפר ולהיות אדם טוב יותר. תחום נוסף שהיה יקר לליבו של אורי זאת ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל ועבודת האדמה. אורי נטע כרם של עצי זית בשומרון. לפני הכניסה האחרונה ללבנון, הספיק אורי להגיע לכרם שהיה כל כך גאה בו ולגדר אותו. גם היום הכרם ממשיך לפרוח וחבריו ממשיכים לטפל בו. "לא לשווא אחי נטעת"

" הדבר הכי טוב בעולם, הוא לעשות טובה למישהו" (האדמור מפיסאצנה) שגיא, בעלה של טל ואב מסור לעמיצור, מעוז ורונה. בן אהוב לדליה ויורם ואח לרועי, ענבר ועומר. גדל בפתח תקווה בשכונת הדר גנים. שגיא עשה כל שביכולתו להפוך את העולם למקום טוב יותר עבור כולם. הקדיש את חייו למען האחר - התנדב כבר מנערותו ואף פעם לא הפסיק, היה מתנדב בארגונים רבים ומשמעותיים כמו מגן דוד אדום, צח"י, עמותת "שמחה לילד" וארגונים נוספים למען אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. שגיא היה איש של עשייה ונתינה ללא גבול. הוא ראה כל אדם באור ייחודי, והאמין ביכולתם של הסובבים אותו להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמם. הוא תמך, דאג ופעל ללא לאות כדי להעצים כל מי שפגש בדרכו. לאורך כל חייו התעניין בעולם הרפואה, עבד במד"א כפראמדיק והתחיל את דרכו בהגשמת חלומו להיות רופא. שגיא אהב כל כך את ארץ ישראל שלנו, אהב לטייל בה, לטפח אותה ולחיות למענה. כקצין מסור, שגיא תרם למדינה ימים רבים בשירות המילואים, והיה שותף להגנת גבולה הצפוני של ישראל. סרן (במיל') שגיא רובינשטיין נפל בלבנון והוא בן 31 בנופלו. שגיא האמין שתהיה איפה שצריך אותך ולא איפה שנוח. שנזכה להמשיך בדרכו ולהפיץ את אורו!

מידן היה האדם הכי מצחיק בעולם ובעל השמחת חיים הגדולה ביותר! הוא תמיד היה עושה חיקויים ומצחיק את כל החברים והמשפחה! הוא היה חבר טוב ובן משפחה מדהים, נתן לכל אחד להרגיש הכי מיוחד בעולם❤️ הוא ראה את החיים באופטימיות ולא נתן לדברים לעכב אותו, מידן היה מדהים בחייו ולאחר מכן הבנו את זה טוב יותר לאחר מותו, מידן נהרג במבצע צוק איתן ב2014 מפצ"מר שנפל בשטחי הכינוס בבארי. זה קישור לסרטונים המצחיקים שעשה- https://youtu.be/H6LHFxywNSk?si=HoOpIxd6op8-aaYr

נתנאל היה לוחם ביחידת החילוץ של חיל האויר 669, הוא נפל בקרב בעזה בחנוכה תשפ"ד בן 22 בנופלו. נתנאל היה אדם של אהבה ונתינה אין סופית , הוא היה מדריך בתנועת הנוער עזרא, מתנדב במד"א , מתנדב בעמותת זכרון מנחם וליווה ילדים חולי סרטן ואף הקים מערך תרומות דם להצלתם . מתוך דברים שכתב : "נתינה קטנה יוצרת אהבה גדולה".

מלאך מבפנים ומבחוץ 😇 בן יקר, אח אהוב ולב ענק שתמיד דאג לאחרים. רון היה צעיר מבטיח, ערכי ואידיאליסט. כבר בגיל 17 היה ״שגריר צעיר״ וייצג את העיר לוד ואת מדינת ישראל באו"ם. לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא, שם שימש כעוזר מ"פ בגדוד לוחמי המעברים של המשטרה הצבאית. לקראת סוף שירותו הצבאי נדבק בחיידק בלב, המשיך לשרת עד שהוכר כנכה צה"ל ושוחרר. בתקופת הקורונה, עבד רון במעבדת חברת "My Heritage" חבריו למעבדה סיפרו כי "רון היה מנהיג וחבר אמיתי, אדיב, אמפתי, חרוץ, תמיד התנדב ראשון לקחת על עצמו משימות נוספות ולעזור לאחרים". בעקבות עבודתו במעבדה, רון תכנן ללמוד הנדסה גנטית ולמצוא תרופה למחלות חשוכות מרפא . לאחר תקופת הקורונה נסע רון לקאמפ פרלמן בפנסילבניה בארצות הברית וחנך נוער יהודי במשך שלושה חודשים. הספורט היה חלק משמעותי בחייו. בכל הזדמנות עסק בספורט כזה או אחר, הוא שיחק כדורגל, התאמן בקפוארה, התאמן באגרוף תאילנדי, גלש בים, שיחק טניס, הרים משקולות ושיחק פוצ'יוולי - כדורגל חופים. רון אהב מאוד בעלי חיים ובמיוחד כלבים והכי הרבה את הפיטבול של המשפחה טייסון. הצניעות שלו והטוב שלו פשוט מגנט אליו אנשים. ילד גבר שאהב את העולם ודאג לשמור עליו. כל הזמן דאג להזכיר לכולם כמה העולם יפה ומושלם. רון אהב לטייל עם המשפחה, לשבת עם חברים כל שישי בשקיעות ולצלם נופים יפים. רון טייל ביותר מ 50 מדינות בעולם וכל פעם שהיה חוזר לארץ היה מחבר בין החברים שהכיר בעולם עם החברים מהבית. רון היה בחור צעיר , חכם, שנון, ומצחיק שכל עתידו היה לפניו. "ואהבת לרעך כמוך" היה לו לכלל בחיים. אפילו ברגעיו האחרונים בחיים חשב איך להציל אחרים ולא את עצמו. שעה 06:29 - חברים שניצלו ושהיו עם רון ברגע שהתחילו האזעקות, סיפרו שלרון היתה אפשרות לחזור איתם הביתה אך הוא בחר לחזור לשטח המסיבה ולחפש את החברים הנוספים שהגיע איתם. למרות ניסיונותיהם הרבים לשכנע אותו להציל את עצמו, רון סירב בטענה שהוא לא משאיר חברים מאחור. הוא אמר להם לנסוע ושהוא יגיע אחריהם. רון התחיל לחפש את חבריו דן אריאל ועומר בן נון. כשמצא אותם, נסע יחד איתם לחפש מיגונית להסתתר. כשהגיעו למיגונית בצומת גמא מערב נכנסו לתוכה וחיכו עד שיסתיימו האזעקות והטילים. שעה 06:39 בזמן שהם במיגונית נשמעו מבחוץ קולות בערבית. רון אמר לחבריו להסתתר מאחוריו וכשמישהו ייכנס למיגונית הוא יסתער עליו. המחבלים זרקו מבחוץ 3 רימונים לתוך המיגונית. דן ועומר נפצעו ונפלו על הרצפה. המחבלים נכנסו למיגונית וחטפו את רון. עומר היחיד ששרד סיפר שכאשר רון נחטף הוא שמע את רון מתעמת ונלחם עם המחבלים בחוץ. רון לכאורה היה חטוף ונמצא כשבוע לאחר מכן ירוי בראשו כ-50 מטר מאחורי המיגונית. רון הובא למנוחות ב13/10/23 בבית העלמין החדש בעיר הולדתו לוד. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה. "בחיוך כובש נכנסת ללב, אתה עכשיו בגן עדן ולנו נשאר כאב" - זה המשפט שנחקק על קברו.

מפקד כיתת הכוננות של כפר עזה, גיבור אמיתי, אבא נפלא לשלושת ילדיו, איש מצחיק ושנון, חכם וחם, חבר טוב ואוהב, אח, בעל ובן מעולה! הכי חזק בקיבוץ ואהוב על כולם. המשפט שלו הוא "לא מבזבזים דרך". באהבתו את הים היה אומר שאם הפלגת מנקודה א לנקודה ב ולא זרקת חכה או רשת, בזבזת דרך..