שולחים לזכרם

מלאך מבפנים ומבחוץ 😇 בן יקר, אח אהוב ולב ענק שתמיד דאג לאחרים. רון היה צעיר מבטיח, ערכי ואידיאליסט. כבר בגיל 17 היה ״שגריר צעיר״ וייצג את העיר לוד ואת מדינת ישראל באו"ם. לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא, שם שימש כעוזר מ"פ בגדוד לוחמי המעברים של המשטרה הצבאית. לקראת סוף שירותו הצבאי נדבק בחיידק בלב, המשיך לשרת עד שהוכר כנכה צה"ל ושוחרר. בתקופת הקורונה, עבד רון במעבדת חברת "My Heritage" חבריו למעבדה סיפרו כי "רון היה מנהיג וחבר אמיתי, אדיב, אמפתי, חרוץ, תמיד התנדב ראשון לקחת על עצמו משימות נוספות ולעזור לאחרים". בעקבות עבודתו במעבדה, רון תכנן ללמוד הנדסה גנטית ולמצוא תרופה למחלות חשוכות מרפא . לאחר תקופת הקורונה נסע רון לקאמפ פרלמן בפנסילבניה בארצות הברית וחנך נוער יהודי במשך שלושה חודשים. הספורט היה חלק משמעותי בחייו. בכל הזדמנות עסק בספורט כזה או אחר, הוא שיחק כדורגל, התאמן בקפוארה, התאמן באגרוף תאילנדי, גלש בים, שיחק טניס, הרים משקולות ושיחק פוצ'יוולי - כדורגל חופים. רון אהב מאוד בעלי חיים ובמיוחד כלבים והכי הרבה את הפיטבול של המשפחה טייסון. הצניעות שלו והטוב שלו פשוט מגנט אליו אנשים. ילד גבר שאהב את העולם ודאג לשמור עליו. כל הזמן דאג להזכיר לכולם כמה העולם יפה ומושלם. רון אהב לטייל עם המשפחה, לשבת עם חברים כל שישי בשקיעות ולצלם נופים יפים. רון טייל ביותר מ 50 מדינות בעולם וכל פעם שהיה חוזר לארץ היה מחבר בין החברים שהכיר בעולם עם החברים מהבית. רון היה בחור צעיר , חכם, שנון, ומצחיק שכל עתידו היה לפניו. "ואהבת לרעך כמוך" היה לו לכלל בחיים. אפילו ברגעיו האחרונים בחיים חשב איך להציל אחרים ולא את עצמו. שעה 06:29 - חברים שניצלו ושהיו עם רון ברגע שהתחילו האזעקות, סיפרו שלרון היתה אפשרות לחזור איתם הביתה אך הוא בחר לחזור לשטח המסיבה ולחפש את החברים הנוספים שהגיע איתם. למרות ניסיונותיהם הרבים לשכנע אותו להציל את עצמו, רון סירב בטענה שהוא לא משאיר חברים מאחור. הוא אמר להם לנסוע ושהוא יגיע אחריהם. רון התחיל לחפש את חבריו דן אריאל ועומר בן נון. כשמצא אותם, נסע יחד איתם לחפש מיגונית להסתתר. כשהגיעו למיגונית בצומת גמא מערב נכנסו לתוכה וחיכו עד שיסתיימו האזעקות והטילים. שעה 06:39 בזמן שהם במיגונית נשמעו מבחוץ קולות בערבית. רון אמר לחבריו להסתתר מאחוריו וכשמישהו ייכנס למיגונית הוא יסתער עליו. המחבלים זרקו מבחוץ 3 רימונים לתוך המיגונית. דן ועומר נפצעו ונפלו על הרצפה. המחבלים נכנסו למיגונית וחטפו את רון. עומר היחיד ששרד סיפר שכאשר רון נחטף הוא שמע את רון מתעמת ונלחם עם המחבלים בחוץ. רון לכאורה היה חטוף ונמצא כשבוע לאחר מכן ירוי בראשו כ-50 מטר מאחורי המיגונית. רון הובא למנוחות ב13/10/23 בבית העלמין החדש בעיר הולדתו לוד. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה. "בחיוך כובש נכנסת ללב, אתה עכשיו בגן עדן ולנו נשאר כאב" - זה המשפט שנחקק על קברו.

מפקד כיתת הכוננות של כפר עזה, גיבור אמיתי, אבא נפלא לשלושת ילדיו, איש מצחיק ושנון, חכם וחם, חבר טוב ואוהב, אח, בעל ובן מעולה! הכי חזק בקיבוץ ואהוב על כולם. המשפט שלו הוא "לא מבזבזים דרך". באהבתו את הים היה אומר שאם הפלגת מנקודה א לנקודה ב ולא זרקת חכה או רשת, בזבזת דרך..

בנם של נעמה וניר, אח למיה, בן זוג ללאה. ילד נצחי מלא שמחת חיים עם חיוך רחב שאי אפשר לפספס את השפעתו על כולם. כל מי שפגש אותו למד ממנו על כוחו של חיוך, על חברות ואנושיות כערך עליון. ב 7.10 במתקפת החמאס בנובה, גל וחברו ספי גניס חסו במיגונית כשהמחבלים הגיעו, הם הסתערו עליהם בידיים חשופות ומנעו את כניסתם ובגבורתם הצילו חיים. גל הוא המגדלור שנמשיך ללכת לאורו לנצח.

מפקד צוות חוד סיירת נח"ל מפקד נערץ מקצוען ונועז. נפל 13.1.25

לירון היה מפקד צוות בסיירת גולני, בן 25 מעופרה. לירון היה ענו, צנוע, אדם של חסד, תמיד דאג לראות את החלש ולעזור לו, והכל בשקט. תמיד ברח מהכבוד, ראה את טובת האחר לפניו, בין אם זה מול חייליו ובין אם זה מול החברים או המשפחה. לירון לא היה הולך לישון עד שלא עבר בין כל חייליו ובדק שכולם בטוב ויש להם כל מה שהם צריכים. עוד לפני שרותו הצבאי וכמובן גם במהלך שירותו כמפקד, ללירון תמיד היה חשוב ללמד על מורשת קרב, סיפורי הנופלים תמיד היו נר לרגליו, למד ולימד מהם המון. מאז שהיה ילד דאג תמיד לשאוף להכי טוב והציב לעצמו מטרות ויעדים שאת כולם הצליח להגשים. ילד שכולו אור שרק הוסיף מסביבו טוב בעולם. לירון לא היה אמור להיכנס ללחימה כי היה אמור להתחיל תפקיד חדש סמ"פ. אך למרות זאת התעקש יום יום להיכנס ולבסוף אושר לו. לירון השאיר אחריו מכתב/ צוואה לעם ישראל שכתב רבע שעה לפני כניסתו ללחימה בעזה. הוקמה עמותה לזכרו ששמה " להיות בגדלות" להמשיך את הטוב והחסד ואת הצוואה שהשאיר לעם ישראל.

סרן ידידיה אשר לב הי"ד גדל בישוב טל מנשה. שמח, חברותי ורגיש. דובר יושר ואמת, סקרן ומתעניין. סגנון דיבורו היה מאיר ומכבד להורים, לסבים ולסבתות, לכל חבריו ובהמשך לחייליו. לפני השרות הצבאי ידידיה פסע לאורך 'שביל ישראל' ואהב לטייל ברגל ובג'יפ שלו, במסלולים ובמעיינות. ידידיה שירת כלוחם וכקצין בחטיבת גבעתי ובמלחמת "חרבות ברזל" בתפקיד סגן מפקד פלוגה, בפלוגת חשיפה תקיפה, בגדוד 52 חטיבה 401. בצבא פעל מתוך שליחות, במקצועיות רבה, באומץ ובמסירות אין קץ ובאחריות ייחודית לחייליו. למכ"ים חדשים אמר "כל דבר קטן שתגידו לחיילים שלכם, שתראו בו דוגמה אישית, הוא בעל משמעות שאין לנו מושג מה ההשלכות שלו. פה בפלוגה מתרכזים ברגעים הקטנים, האלה שבורחים לנו בדרך כלל, בחמש שניות שהייתי יכול לטפוח לחייל על השכם, או לזרוק לו הערה שתרים אותו." בר"ח כסלו ה'תשפ"ד 14.11.23 לחם ונפל בגבורה בעת שחיפה על חייליו במהלך קרב בצפון רצועת עזה. בן 26. חבריו ספרו "תמיד עזר בכל ותמיד בשקט" ידידיה שכולו לב, בחייו ובמותו סימל מופת של מסירות לארץ ולעם שכה אהב. יהי זכרו אור ודרך לכולנו, להצלחת עם ישראל. אמא היתה מכינה באופן קבוע לידידיה לצבא גרנולה ביתית . חבר מהצבא מספר שידידיה היה חולק איתם הכל ורק את הגרנולה היה שומר לעצמו . מצורף מתכון של אמא עם המון אהבה וגעגוע . מוזמנים להכניס חיבוק קטן מידידיה במשלוח מנות שלכם .

עוז דניאל הי"ד עוזי שלנו היה ילד של אנשים, שתמיד הפיץ אור לכל עבר, נאמן לעקרונותיו, עם טוב לב ונשמה ענקית, עם קסם אישי ואישיות כובשת, מלא בערכים שהיו נר לרגליו, של אהבת האדם, של עזרה לכל אחד, של חיבור בין אנשים, של הכרת הטוב, של כבוד האדם, של שמחה, אופטימיות, צחוק מתגלגל ומאושר. לעוז היה כישרון מוזיקלי יוצא דופן, הוא האמין בכל ליבו שמוזיקה מחברת בין אנשים. המוזיקה והגיטרות היו האהבות הגדולות שלו – מאז היותו ילד, בכל הזדמנות היה מתיישב עם הגיטרות ופורט על המיתרים, והניגון שלו היה ממלא את הבית והלב של כל הסובבים אותו. עוז חלם לפוצץ במות בארץ ובכל העולם. הג'אנר שעוז אהב הוא רוק - מוזיקה שמחה ועוצמתית, העריץ את להקת Guns N' Roses. עוז שירת כלוחם בחטיבה 7 של חיל השיריון כטען קשר בצוות הטנק, ובשבת ה-7 באוקטובר הוא וצוותו ששהו בגזרה ככונני חג, יצאו במלוא עוזם להגנה על התושבים והמולדת. בסביבות השעה 07:30 של אותו בוקר ארור, עוז וכל צוות הטנק נחטפו על ידי ארגון טרור. ב-25 בפברואר 2024, משפחתו התבשרה כי עוז נהרג בקרב כבר ב- 7 באוקטובר וגופתו מוחזקת ע"י חמאס בעזה. את המנגינה של עוז אי אפשר להפסיק..... משפט שעוז האמין בו: ״לא משנה מה, תרדוף אחרי החלומות שלך״.

עמיחי נולד וגדל בעיר עכו. כבר מילדות התאפיין בחן מיוחד, רגיש לאחר ואהוב על חבריו והסובבים איתו. נלחם בגבורה במוצב מו"פ דרום בשבת שמחת תורה והציל חיים רבים. על אף שנפצע פעמים רבות פציעות קשות המשיך להילחם עד שאזלו כוחותיו. נפטר מפצעיו לאחר 3 ימים בכה בתשרי תשפ"ד והוא בן 23. איבריו נתרמו והצילו חמישה אנשים. אומרים על עמיחי: אמיתי, דעתן, קשוח, עמדות מוצקות, בעל עמוד שדרה, וותרן, חיוך שלא נגמר, לב פתוח, רגיש, מרגיש מצוקות ולבבות כואבים, איש חופש אמיתי, שם לעצמו גבולות, גיבור, אמיץ, רך כקנה וקשה כארז, עדינו העצני, תמיד מכבד, שם לב, אף אחד לא שקוף לידו, לא תופס מקום, תמיד בגובה העיניים, מפרגן בכל הלב, יודע להקשיב, תמיד מוכן לעזור, אח טוב, מגנט לילדים, אדם טוב באמת, חכם, מתבונן, מבט בהיר, עילוי, גאון, ענוותן, מסתתר, חוש הומור משובח, מלא אור, מתוק, טהור, מאיר פנים, מהדר בכיבוד הורים, חובב סיפורי צדיקים, אוהב תורה, דובר אמת בלבבו, עקשן, בעל ידע רחב, גיטריסט מחונן, אוהב ספר, מנשנש ספרים להנאתו, מצטיין, פנימי, עמוק, הלוחם הכי טוב, הלב של המחלקה, נגביסט חוד, רוח גדולה, גיבור ישראל, הלוחם הטוב ביותר, איש עשייה, מאמין באמונה שלימה בנצח ישראל.

שלו ברנס גיבור ישראל שנפל במלחמת חרבות ברזל בתאריך 7.10 נלחם בקרב הרואי אל מול מאות מחבלים והציל את חבריו לפלוגה בכך שהגן עליהם בגופו . שלו ילד מיוחד , היה תמיד מחבר בין כולם , תמיד מצטיין תמיד עוזר ותורם מעצמו , תמיד דאג לדאוג לכל החברים ולאנשים שהוא אוהב . תמיד התנדב ונתן מעצמו לאחר . ערך החברות הצניעות והענווה היו חלק ממנו הכל דאג לעשות בצניעות ועם נתינה אין סופית ובזכותו אנחנו פה

סמ"ר נווה יאיר אסולין הי"ד לוחם בחטיבת כפיר פלוגת שמשון אשר נפל בהגנה על המולדת בקרב בעזה בתאריך י' מרחשוון התשפ"ה, 10.11.2024 נווה יאיר, בוגר ישיבת אמי"ת בבאר שבע, היה ילד שכולו אור ואהבה. במכתב שהותיר נווה מבקש מאיתנו להיות טובים אחד לשני, סבלניים יותר וחבריים יותר. מוסיף וכותב שאינו מתחרט לרגע וזוהי אף זכות להילחם על האדמה שהוא כל כך אוהב. המכתב המרגש והמלא בעמוד ההנצחה באינסטגרם, הקישור מצורף מטה.

עמיתוש שלנו האיר כל חדר שהוא נכנס אליו. הוא היה הילד הכי מצחיק, שנון ודביל, ואיכשהו הצליח גם להיות חכם. הוא עשה כל דבר בחייו בהשקעה, עד הסוף, בלי פשרות. תמיד נתן את הלב. השקיע בחיילים שלו בתור מפקד מחלקה, השקיע בחברים שלו ובמשפחה, ותמיד נתן תחושה שהוא שם לעזור. בשבעה שלו, קלטנו שמלא אנשים שונים אומרים שהוא היה החבר הכי טוב שלהם. זה רק מראה כמה לב היה בו, כמה הוא ידע לשים לב לכל אדם ולפרטים הקטנים החשובים באמת. עמית שלנו נפל בכ"ד בתשרי התשפ"ה (26.10.2024) בקרב בדרום לבנון, היה בן 29 כשנפל. החיילים שהיו בתקרית מספרים שהוא לא היה אמור להיכנס ראשון למבנה, אבל הוא התעקש להחליף את האדם שהיה בראש הכוח בגלל שיש לו ילדים והוא לא רצה שהוא יסתכן.

21.09.2003-17.09.2024 בתם של יורם ודורית ואחות קטנה ליובל ופלג. אגמי היא ילדה שמביאה אור לכל מקום אליו היא נכנסת, תמיד מוקפת בחברים שלכל אחד מהם מקום מיוחד בליבה הענק , הייתה כתובת לכל עצה - מטפלת בנשמתה. אגם שאפה תמיד למצוינות והמוטו שלה בחיים היה “אפשרי בעולם, אפשרי עבורי”. אגם עשתה שנת שירות בפנימיית “עדנים” ולאחריה יצאה לקורס פרמדיקים אותו סיימה בהצטיינות. לאחר מכן שובצה לחטיבה 401 גדוד 52 שנלחם בעזה. בתאריך ה21.9.2024, ארבעה ימים בלבד לפני יום הולדתה ה-21 נכנסה אגם לרצועת עזה כדי להיפרד מחבריה לפני יציאתה לפקד על קורס הפרמדיקים אך במשימתה האחרונה נפלה והותירה חלל עצום בלב אוהביה. אגם הייתה החיילת הראשונה והיחידה שנפלה במהלך התמרון הקרקעי בעזה.