המשפחה מספרת

עמיחי נולד וגדל בעיר עכו. כבר מילדות התאפיין בחן מיוחד, רגיש לאחר ואהוב על חבריו והסובבים איתו.
נלחם בגבורה במוצב מו"פ דרום בשבת שמחת תורה והציל חיים רבים. על אף שנפצע פעמים רבות פציעות קשות המשיך להילחם עד שאזלו כוחותיו. נפטר מפצעיו לאחר 3 ימים בכה בתשרי תשפ"ד והוא בן 23.
איבריו נתרמו והצילו חמישה אנשים.
אומרים על עמיחי:
אמיתי, דעתן, קשוח, עמדות מוצקות, בעל עמוד שדרה, וותרן, חיוך שלא נגמר, לב פתוח, רגיש, מרגיש מצוקות ולבבות כואבים, איש חופש אמיתי, שם לעצמו גבולות, גיבור, אמיץ, רך כקנה וקשה כארז, עדינו העצני, תמיד מכבד, שם לב, אף אחד לא שקוף לידו, לא תופס מקום, תמיד בגובה העיניים, מפרגן בכל הלב, יודע להקשיב, תמיד מוכן לעזור, אח טוב, מגנט לילדים, אדם טוב באמת, חכם, מתבונן, מבט בהיר, עילוי, גאון, ענוותן, מסתתר, חוש הומור משובח, מלא אור, מתוק, טהור, מאיר פנים, מהדר בכיבוד הורים, חובב סיפורי צדיקים, אוהב תורה, דובר אמת בלבבו, עקשן, בעל ידע רחב, גיטריסט מחונן, אוהב ספר, מנשנש ספרים להנאתו, מצטיין, פנימי, עמוק, הלוחם הכי טוב, הלב של המחלקה, נגביסט חוד, רוח גדולה, גיבור ישראל, הלוחם הטוב ביותר, איש עשייה, מאמין באמונה שלימה בנצח ישראל.