המשפחה מספרת

לירון היה מפקד צוות בסיירת גולני, בן 25 מעופרה. לירון היה ענו, צנוע, אדם של חסד, תמיד דאג לראות את החלש ולעזור לו, והכל בשקט. תמיד ברח מהכבוד, ראה את טובת האחר לפניו, בין אם זה מול חייליו ובין אם זה מול החברים או המשפחה. לירון לא היה הולך לישון עד שלא עבר בין כל חייליו ובדק שכולם בטוב ויש להם כל מה שהם צריכים. עוד לפני שרותו הצבאי וכמובן גם במהלך שירותו כמפקד, ללירון תמיד היה חשוב ללמד על מורשת קרב, סיפורי הנופלים תמיד היו נר לרגליו, למד ולימד מהם המון. מאז שהיה ילד דאג תמיד לשאוף להכי טוב והציב לעצמו מטרות ויעדים שאת כולם הצליח להגשים. ילד שכולו אור שרק הוסיף מסביבו טוב בעולם. לירון לא היה אמור להיכנס ללחימה כי היה אמור להתחיל תפקיד חדש סמ"פ. אך למרות זאת התעקש יום יום להיכנס ולבסוף אושר לו. לירון השאיר אחריו מכתב/ צוואה לעם ישראל שכתב רבע שעה לפני כניסתו ללחימה בעזה. הוקמה עמותה לזכרו ששמה " להיות בגדלות" להמשיך את הטוב והחסד ואת הצוואה שהשאיר לעם ישראל.